והריקותי לכם ברכה עד בלי די
עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

יאללה תשמחו קצת, יא מדוכאים. לא הכל על הכתפיים שלכם. הקדוש ברוך הוא מוריד שפע מלמעלה והוא עושה את זה הרבה ובכיף.

סצנה מצחיקה: אנחנו כבר תשושים, לוחשים בשובע "די, די" והוא פשוט ממשיך לרוקן עלינו דליים של ברכה.

כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, העולם שנולד התרחב והתפשט ללא גבול עד שהבורא ראה שהוא חייב להגביל את העולם והכריז "די!"

אם לנסח את זה שלילי: נוצרנו מתוסכלים, קרועים בין הפוטנציאל האינסופי של החיים לבין הגבולות שתוקעים אותנו. גבולות מתסכלים אותנו למרות שאיננו יכולים בלעדיהם.

"עד בלי די" זה החלום שלנו, אהבה עד בלי די, שמחה ללא גבול, שלא ייגמר לעולם, עיר ללא הפסקה, אכול כפי יכולתך, הרים של כסף... אבל האין־גבול עושה לנו לא טוב. כשאנחנו עפים על עצמנו, הטיסה עלולה להסתיים בהתרסקות.

למרות זאת, מבטיח לנו אלוקים ברכה עד בלי די. זה יהיה בלי גבול אבל זה יעשה לנו טוב. לגוף יש סוף, לנשמה אין. הנשמה תצליח בסוף להתמתח ולהצמיח את החיים למימדים האמיתיים אליהם נועדנו.

מרחבים כבירים מחכים לנו, והשמחה היא דוגמה לכך: אם עודף אוכל עושה כאב בטן, אם כסף יכול לשבש מערכות יחסים ואהבה מטורפת עלולה להפוך לסופר-אגו, הרי שהשמחה עובדת לפי כללים אחרים. שמחה פורצת גבולות ומדבקת, מעצימה את עצמה ועושה טוב לכולם, אין יותר מדי שמח, תמיד יהיה עוד.

אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת / בּוֹחֵן לְבָבוֹת
גּוֹלֶה עֲמוּקוֹת / דּוֹבֵר צְדָקוֹת
מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא? זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

הָדוּר בְּנִפְלָאוֹת / וָתִיק בְּנֶחָמוֹת
זוֹכֵר בְּרִית אָבוֹת / חוֹקֵר כְּלָיוֹת
מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא? זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

טוֹב וּמֵטִיב לַבְּרִיּוֹת / יוֹדֵעַ כָּל נִסְתָּרוֹת
כּוֹבֵשׁ עֲוֹנוֹת / לוֹבֵשׁ צְדָקוֹת
מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא? זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

מָלֵא זְכֻיוֹת / נוֹרָא תְהִלּוֹת
סוֹלֵחַ עֲוֹנוֹת / עוֹנֶה בְּעֵת צָרוֹת
מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא? זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ

פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת / צוֹפֶה עֲתִידוֹת
קוֹרֵא הַדּוֹרוֹת / רוֹכֵב עֲרָבוֹת
שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת / תְּמִים דֵּעוֹת
מִי הוּא זֶה וְאֵי זֶה הוּא? זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ.

אחד הפיוטים המרטיטים את הלבבות בימי הרחמים והסליחות הוא 'אדון הסליחות', שלא ידוע מי מחברו, ואולם נהוג לאומרו בקרב כל עדות המזרח, והוא מושר בהזדמנויות רבות.

זה פיוט המבטא את גדולתו של הבורא ואת מידת הסליחה המופלאה שלו. הכול גלוי וידוע לפניו, הוא בוחן לבבות וחוקר כליות, ועם זה סולח עוונות ועונה בעת צרות.

ליהודי גאורגיה גרסה שונה בפזמון הפיוט. בנוסח של רוב קהילות יהודי ספרד מופיעות בפזמון המילים "חטאנו לפניך, רחם עלינו", ואילו יהודי גאורגיה שרים "מי הוא זה ואי זה הוא? זה א-לי ואנווהו".

הגרסה הזאת משתלבת יפה עם תפיסת החסידות, המדגישה את ההתבוננות בגדולת הבורא ואת הכמיהה לדבוק בו ולהיכלל באורו האין-סופי. פחות לדבר על חטאינו ועל השפל שאליו האדם עלול להידרדר, ויותר להפנות את המבט אל גודלו וטובו של הבורא ואל ההתעלות הרוחנית שאליה ראוי לחתור.

וכך הפזמון הוא שיר הלל לגדולת הבורא. "זה א-לי ואנווהו" נושא עמו שני פירושים – האחד, במשמעות של נוי ויופי, היינו שהאדם מצהיר על רצונו ליפות את הקדושה האלוקית כפי כוחו. הפירוש השני הוא במובן של אחדות ודבקות – 'אנווהו' כאילו מורכב מהמילים 'אני והוא', היינו שהאדם והבורא נהפכים למציאות אחת, מתוך התאחדות בין האדם לבין הבורא.

הגרסה הזאת של יהודי גאורגיה, עם הלחן המיוחד שלהם, הגיעה לחסידות חב"ד עם העלייה הגדולה מברית המועצות, בתחילת שנות השבעים. בשנת תשל"א (1971) באה לחצר הרבי מליובאוויטש קבוצה גדולה של עולים, ובהתוועדות שנערכה בבית מדרשו ביקש הרבי מהעולים לשיר ניגון יהודי מארץ מוצאם, והם שרו את הניגון הזה.

בעקבות זאת הורה הרבי לשיר את השיר עוד כמה פעמים במהלך ההתוועדויות, וכאשר הופיע לאחר מכן תקליט חדש של ניגוני חב"ד, הורה הרבי להקליט את השיר ולשלבו בתקליט. כך נהפך השיר הגאורגי לאחד הניגונים המושרים בחסידות חב"ד.

וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה

תפילת 'כָּל נִדְרֵי', הפותחת את צום יום הכיפורים, מעבירה רטט בלב כל יהודי. לא משנה מי אנחנו, איך אנחנו נראים, באלו דעות אנחנו מחזיקים, מה עשינו ומה לא עשינו – עכשיו כולנו עומדים בבית הכנסת ומתחברים לנקודה היהודית העמוקה והפנימית ביותר שבמעמקי נפשנו.

יום הכיפורים מביא עימו את הסליחה והמחילה מפני שהוא מרים אותנו לנקודה שמעבר לחטאים ולמשוגות. הוא חושף את הקשר הבלתי-ניתן לניתוק בין היהודי לבין הבורא. את הנקודה שבה כולנו בעצם יהודים חמים, טהורים, מלאי אהבה לבורא העולם.

תפילת 'כל נדרי' מבטאת את ההשתחררות מהקשרים שכבלו אותנו במהלך השנה שחלפה. אנו מתירים את הנדרים, מתירים ופותחים את התסבוכות, משחררים את הפקעות שבהן נכרכה נפשנו. מעכשיו איננו כבולים עוד. אנחנו פותחים דף חדש ומתמלאים תקווה לשנה טהורה ונקייה יותר.

בסיום 'כל נדרי' מכריזים החזן והקהל שלוש פעמים את הפסוק "וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם, כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה".

זו התשובה של הבורא להצהרת 'כל נדרי' שלנו. הוא משגר אלינו את סליחתו ורואה את חטאינו כשגגות – דברים שלא באמת התכוונו לעשותם. כשלנו ומעדנו בשגגה, אבל חזרנו לצעוד בדרך הישרה, והבורא מושיט לעברנו את ידו האוהבת: "סלחתי".

בחסידות חב"ד שרים את "ונסלח" בנעימה בעלת עומק מיוחד, שבה בכל פעם עולים לנקודה עמוקה ופנימית יותר.

‍

להאזנה לסיפורו של הניגון בהסכת 'הללו'- לחצו כאן

‍

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.

דוד המלך, בספר תהילים (סוף פרק כח), מבקש: "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם".

זו גם תפילתנו ובקשתנו, שאבינו שבשמיים יושיע ויגאל את עמו, ירעיף ברכה על ארץ ישראל, "נחלת עולם לעם עולם", וכמו רועה הדואג למרעה טוב לצאנו - ירעה אותנו וינשא אותנו לפסגות עליונות, וכך יהיה "עד העולם" – לנצח.

את הלחן לשיר חיבר הרב ד"ר אברהם-יהושע-השיל טוורסקי, רב ופסיכיאטר חסידי, שחי בארה"ב. הוא הקים מרכז לשיקום מסמים בפיטסבורג והוסטל לשיקום אסירים בישראל, וכתב יותר מחמישים ספרים רפואיים בתחומי מחלות הנפש. נפטר בי"ח בשבט תשפ"א (31.1.21), ממחלת הקורונה.

הרב ד"ר טוורסקי סיפר שהשיר "הושיעה את עמך" החל להתנגן בפיו תוך כדי תפילה, ולאחר מכן שר אותו בנוכחות אנשים, וכך השיר התפשט בציבור.

בשמחת תורה תשכ"ב ביקש הרבי מליובאוויטש מהאורחים שבאו מארץ ישראל לשיר ניגון "מזמרת הארץ". אחד החסידים שר את הניגון "הושיעה את עמך", שבינתיים נקלט מאוד בארץ, והרבי גילה כלפיו חביבות וביקש לשיר אותו עוד כמה פעמים במהלך השנה.

מאז נכנס הניגון הזה לרפרטואר הניגונים של חסידות חב"ד, ונעשה אחד הניגונים הקבועים ששרים בעת ההקפות בשמחת תורה ובהזדמנויות רבות נוספות.

‍

להאזנה לסיפורו של הניגון בהסכת 'הללו'- לחצו כאן

‍

אֵלּוּ וְאֵלּוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא וּמִי שֶׁחָטָא יָשׁוּב וְיִמְחוֹל לוֹ

בימי הרחמים והסליחות, עולה ומתנגן הניגון החסידי הזה, שנותן תקווה לכל אדם, באשר הוא.
אכן, אשרי מי שלא חטא. הטוב ביותר הוא ללכת בדרך הישר ולא למעוד. אך זוהי דרך ליחידי סגולה. רובנו כושלים ומועדים מדי פעם בפעם.

'צמאה' – המיזם המוזיקלי המחדש ניגונים חסידיים עתיקים והופך אותם לחלק מהפסקול הישראלי של כולנו, גאה להגיש ביצוע מרטיט של היוצר המוכשר אמיר דדון לניגון זה, עם אמירה אישית ממנו: ״שיתוף הפעולה המיוחד עם צמאה לביצוע המזמור 'יָשׁוּב', משלב טקסט ולחן ובהם התבוננות גדולה פנימה. ההשתדלות העמוקה והרצון היומיומי שלנו ללכת בדרך הנכונה, להיות אנשים טובים יותר, הורים טובים יותר, לתת מחילה באהבה ללא תנאים בדיוק כפי שאנחנו מקבלים מהבורא.״

‍

להאזנה לסיפורו של הניגון בהסכת 'הללו'- לחצו כאן

‍

כִּי הִנֵּה כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר,
בִּרְצוֹתוֹ מַרְחִיב וּבִרְצוֹתוֹ מְקַצֵּר
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ חֶסֶד נוֹצֵר
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת,
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ מְחַיֶּה וּמְמוֹתֵת
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

כִּי הִנֵּה כַּגַּרְזֶן בְּיַד הֶחָרָשׁ,
בִּרְצוֹתוֹ דִּבֵּק לָאוּר וּבִרְצוֹתוֹ פֵּרַשׁ
כֵּן אֲנַחְנוּ בְיָדְךָ תּוֹמֵךְ עָנִי וָרָשׁ
לַבְּרִית הַבֵּט וְאַל תֵּפֶן לַיֵּצֶר

הפיוט "כי הנה כחומר", הנאמר בתפילת ליל יום הכיפורים, מבטא את שבריריותם של חיי האדם אל מול הבורא. אנחנו בידו לגמרי, כחומר ביד היוצר, כהגה ביד המלח, כיריעה ביד הרוקם.

כל קטע בפיוט מסתיים בתחינה "לברית הבט ואל תפן ליצר". אנו מבקשים מאבינו שבשמיים כי יזכור את הברית שכרת עימנו, ולא ישפוט אותנו על-פי המשובות שאליהן גרר אותנו היצר.

האמן נתן גושן מבצע את הניגון בלחן החסידי המיוחס לר' שלום חריטונוב (1933-1886), חסיד חב"ד, מהעיר ניקולייב (כיום מיקולאייב) שבאוקראינה.