הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ (דברים, פרק ל"ב פסוק מ"ג)

אנו נמצאים בעיצומה של מערכה קשה מאוד, מול אויב אכזר מאין כמותו.

בתוך התופת והכאב העצום, כשהלב זקוק לנחמה ובו זמנית זועק לנקמה - אנו נזכרים בנבואה המופיעה בחומש דברים, בסיומה של שירת האזינו: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ.

פסוק זה מבטיח שאומות העולם יהללו וישבחו אותנו, עם ישראל, על שדבקנו בהשם, למרות כל התלאות, והשם בעצמו יפייס אותנו על הצרות והקשיים שעברנו וישיב נקם לאויבינו.

הניגון 'הרנינו׳ התפרסם על ידי החסיד רבי פרץ חן מרוסיה. הוא פעל למען הפצת היהדות במסירות נפש, ישב בכלא הסובייטי וסבל ייסורים קשים. לאחר שנחלץ מרוסיה ועלה לארץ, זכה לבקר אצל הרבי מלובביץ׳ ולהתקבל ל׳יחידות׳ עמו, במהלכה הוא ניגן את הניגון הזה, שכה אהב, בפני הרבי. כשסיים, ביקש ממנו הרבי שילמד את הניגון לכלל החסידים.כן, גם בתוך החושך הגדול יש תקווה!

והריקותי לכם ברכה עד בלי די
עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

יאללה תשמחו קצת, יא מדוכאים. לא הכל על הכתפיים שלכם. הקדוש ברוך הוא מוריד שפע מלמעלה והוא עושה את זה הרבה ובכיף.

סצנה מצחיקה: אנחנו כבר תשושים, לוחשים בשובע "די, די" והוא פשוט ממשיך לרוקן עלינו דליים של ברכה.

כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, העולם שנולד התרחב והתפשט ללא גבול עד שהבורא ראה שהוא חייב להגביל את העולם והכריז "די!"

אם לנסח את זה שלילי: נוצרנו מתוסכלים, קרועים בין הפוטנציאל האינסופי של החיים לבין הגבולות שתוקעים אותנו. גבולות מתסכלים אותנו למרות שאיננו יכולים בלעדיהם.

"עד בלי די" זה החלום שלנו, אהבה עד בלי די, שמחה ללא גבול, שלא ייגמר לעולם, עיר ללא הפסקה, אכול כפי יכולתך, הרים של כסף... אבל האין־גבול עושה לנו לא טוב. כשאנחנו עפים על עצמנו, הטיסה עלולה להסתיים בהתרסקות.

למרות זאת, מבטיח לנו אלוקים ברכה עד בלי די. זה יהיה בלי גבול אבל זה יעשה לנו טוב. לגוף יש סוף, לנשמה אין. הנשמה תצליח בסוף להתמתח ולהצמיח את החיים למימדים האמיתיים אליהם נועדנו.

מרחבים כבירים מחכים לנו, והשמחה היא דוגמה לכך: אם עודף אוכל עושה כאב בטן, אם כסף יכול לשבש מערכות יחסים ואהבה מטורפת עלולה להפוך לסופר-אגו, הרי שהשמחה עובדת לפי כללים אחרים. שמחה פורצת גבולות ומדבקת, מעצימה את עצמה ועושה טוב לכולם, אין יותר מדי שמח, תמיד יהיה עוד.

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ

אֵלּוּ וְאֵלּוּ אוֹמְרִים אַשְׁרֵי מִי שֶׁלֹּא חָטָא וּמִי שֶׁחָטָא יָשׁוּב וְיִמְחוֹל לוֹ

בימי הרחמים והסליחות, עולה ומתנגן הניגון החסידי הזה, שנותן תקווה לכל אדם, באשר הוא.
אכן, אשרי מי שלא חטא. הטוב ביותר הוא ללכת בדרך הישר ולא למעוד. אך זוהי דרך ליחידי סגולה. רובנו כושלים ומועדים מדי פעם בפעם.

'צמאה' – המיזם המוזיקלי המחדש ניגונים חסידיים עתיקים והופך אותם לחלק מהפסקול הישראלי של כולנו, גאה להגיש ביצוע מרטיט של היוצר המוכשר אמיר דדון לניגון זה, עם אמירה אישית ממנו: ״שיתוף הפעולה המיוחד עם צמאה לביצוע המזמור 'יָשׁוּב', משלב טקסט ולחן ובהם התבוננות גדולה פנימה. ההשתדלות העמוקה והרצון היומיומי שלנו ללכת בדרך הנכונה, להיות אנשים טובים יותר, הורים טובים יותר, לתת מחילה באהבה ללא תנאים בדיוק כפי שאנחנו מקבלים מהבורא.״

ניגון ללא מילים

השמחה היא מיסודות החסידות. הפסוק בתהילים "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה" נהפך בעולמה לצו מרכזי, ומכיוון שכל חייו של היהודי הם חלק מעבודת הבורא, הרי שהאדם נדרש לשמוח בכל פרט ובכל רגע בחייו.

אחת הדרכים להתמלא שמחה היא על-ידי הניגון – ניגון חסידי שמח מרנין את הלב, מרים את הרגליים ומעלה אור וחדווה על הפנים. ניגון סוחף ומקפיץ זה הוא מניגוני השמחה המוּשרים ביותר בימינו.

הניגון עבר שינוי מעניין. הוא הולחן לפני כמאה ושבעים שנה, על-ידי חסידי ה'צמח צדק' מליובאוויטש, האדמו"ר השלישי של חסידות חב"ד. בדורו החסידות גדלה והתרחבה מאוד. היו לו חסידים רבים שעמדו במדריגה גבוהה בעבודת הבורא.הניגון המקורי הושר בקצב איטי, המעורר חשבון נפש. חלקו הראשון נשמע כתביעה; כקריאה לאדם: איפה אתה? היכן אתה עומד מול שליחות חייך ומול תפקידך בחיים?

חלקו השני של הניגון מבטא את החלטתו הנחושה של האדם להתעשת, לתקן את דרכיו ולהתמסר בכל ליבו ונפשו לעבודת הבורא. מתוך זה נובע הביטחון שגם הירידה הזמנית תהפוך בסופו של דבר למנוף שירים את האדם גבוה יותר.זה היה הניגון המקורי, כפי שהיו שרים אותו בהתוועדויות חסידיות, בנחת ומתוך מחשבה והתבוננות פנימית. ואולם בימינו נעשה ניסיון לשיר את הניגון הזה בקצב מהיר, כניגון שמח ועליז.

הווריאציה החדשה סחפה במהירות את ההמונים. הניגון נהפך לשיר פופולרי מאוד בחתונות ובאירועים שמחים אחרים, וכשהתזמורת מתחילה לנגן אותו, הרגליים מתרוממות מעצמן לרקוד...

הזמר החסידי אברהם פריד מבצע את הניגון במסגרת 'צמאה' – מיזם  מוזיקלי המחדש ניגונים חסידיים עתיקים והופך אותם לחלק מהפסקול הישראלי של כולנו.

הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם.

דוד המלך, בספר תהילים (סוף פרק כח), מבקש: "הוֹשִׁיעָה אֶת עַמֶּךָ, וּבָרֵךְ אֶת נַחֲלָתֶךָ, וּרְעֵם וְנַשְּׂאֵם עַד הָעוֹלָם".

זו גם תפילתנו ובקשתנו, שאבינו שבשמיים יושיע ויגאל את עמו, ירעיף ברכה על ארץ ישראל, "נחלת עולם לעם עולם", וכמו רועה הדואג למרעה טוב לצאנו - ירעה אותנו וינשא אותנו לפסגות עליונות, וכך יהיה "עד העולם" – לנצח.

את הלחן לשיר חיבר הרב ד"ר אברהם-יהושע-השיל טוורסקי, רב ופסיכיאטר חסידי, שחי בארה"ב. הוא הקים מרכז לשיקום מסמים בפיטסבורג והוסטל לשיקום אסירים בישראל, וכתב יותר מחמישים ספרים רפואיים בתחומי מחלות הנפש. נפטר בי"ח בשבט תשפ"א (31.1.21), ממחלת הקורונה.

הרב ד"ר טוורסקי סיפר שהשיר "הושיעה את עמך" החל להתנגן בפיו תוך כדי תפילה, ולאחר מכן שר אותו בנוכחות אנשים, וכך השיר התפשט בציבור.

בשמחת תורה תשכ"ב ביקש הרבי מליובאוויטש מהאורחים שבאו מארץ ישראל לשיר ניגון "מזמרת הארץ". אחד החסידים שר את הניגון "הושיעה את עמך", שבינתיים נקלט מאוד בארץ, והרבי גילה כלפיו חביבות וביקש לשיר אותו עוד כמה פעמים במהלך השנה.

מאז נכנס הניגון הזה לרפרטואר הניגונים של חסידות חב"ד, ונעשה אחד הניגונים הקבועים ששרים בעת ההקפות בשמחת תורה ובהזדמנויות רבות נוספות.