רביב כנר
אֲרֶשֶׁת שְׂפָתֵינוּ יֶעֱרַב לְפָנֶיךָ אֵ-ל רָם וְנִשָּׂא מֵבִין וּמַאֲזִין מַבִּיט וּמַקְשִׁיב לְקוֹל תְּקִיעָתֵנוּ וּתְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן סֵדֶר מַלְכֻיּוֹתֵינוּ / זִכְרוֹנוֹתֵינוּ
יש רגעים שבהם אין מילים, אלא רק זעקה.
לפעמים, אחרי הזעקה - יגיעו המילים.בראש השנה השופר זועק בשבילנו, ורק אחריו מגיעות המילים.
בתפילה אנו מבקשים: "ארשת שפתינו יערב לפניך" - שגם המילים המהוססות שלנו, שיוצאות מדל שפתינו, וגם מה שמסתתר מאחוריהן, יתקבלו ויישמעו.
והבורא? הוא לא רק שומע. הוא גם "מבין ומאזין, מביט ומקשיב"! והוא מבין עוד לפני ששומע. מבין את הזעקה שממנה נוצרה בתפילה.
את הניגון הזה נהגו שליחי הציבור בעיירה ליובאוויטש לנגן לאחר התקיעות בתפילת מוסף של ראש השנה.כעת מקבל הניגון ביצוע מחודש של רביב כנר לצמאה!תפילתנו שהבורא ישמע את כל תפילותינו, אלה שבזעקת השופר, אלה שהצלחנו לומר , וגם את אלה שלא
שנזכה לכתיבה וחתימה טובהלשנה טובה ומתוקה