אהרן רזאל

לאנגלי טוב להיות אנגלי. להודי טוב להיות הודי. עשרות עמים מסתדרים עם עצמם יופי, והאם ליהודים טוב להיות יהודים? כן, אבל לא תמיד יהיה קל לנו לומר את זה.

אתה, אלוקים, בחרת אותנו מכל העמים לתפקיד מסוים. אתה אמנם אוהב את כל העולם, אבל הכרזת בקולי קולות שאהבתך אלינו היא משהו אחר. נתת לנו מצוות שמכניסות קדושה לחיינו – והתפקיד, האהבה והקדושה לא נותנים לנו להיות עם ככל העמים. וזה משמח מאוד ומסבך גם יחד.

בתפילות החגים אנחנו שרים ורוקדים את "אתה בחרתנו" כי זכינו בפרס הגדול מכולם – להיות השותפים שלך, לפעול יחד איתך לתיקון העולם. זו זכות וזו אחריות, הייחודיות שלנו היא עובדה בשטח, והיא עובדה שגורמת לנו לרקוד. שמחת החג איננה הזדמנות לשבור שגרה ולהתהולל, אלא הזדמנות להיזכר מי אנחנו, עם ישראל, מאין באנו ואנה פנינו מועדות - ולהתרומם.

החג איננו סתם יום של חופש אלא יום של קדושה חגיגית. הבחירה בנו, הקשורה לעיצומו של החג, איננה נכס ששייך לנו, אנו שמחים ועולזים על הייעוד ועל התפקיד שניתנו לנו, שמחה של רוממות רוח והזדמנות להתעלות.

אם תאזינו לניגון תשמעו שהוא נחלק לשניים. החלק הראשון עליז ומבטא את כל אלה שיהדות באה להם בקלות. לא נותר להם אלא לשמוח ולעלוץ בה. החלק השני נשמע כמו מארש צבאי. למה צבא? כי יש כאלו שבשבילם הסיפור הזה הוא כמעט מלחמה. ה"אתה בחרתנו" לא מקל להם על החיים. אך למרות זאת, המארש הזה הוא שמח ומקרין עוצמה.

אין כמו להיות יהודי.